הפעם על כרטיס לא חדש אבל אהוב במיוחד ולכן אני חושבת שיש לו מקום בבלוג.את סימוני הכרתי בתור מורה, אח"כ חברה ואח"כ חברה טובה. היא גם השתתפה במועדון הסריגה שהיה לי בברזיל. חוץ מלסרוג היא גם אוהבת לחרוז מחרוזות ארוכות במיוחד.
לכבוד יום הולדתה הכנתי לה כרטיס ברכה לפי תחביביה.
את הסריג סרגתי מחוט רקמה במסרגה רגילה דקה ואח"כ העברתי לקיסמי שיניים. סיומת המסרגה עשוי מפימו ועל כל מסרגה חרוטה ספרה שונה, לפי גילה של סימוני. הסלסלה גזורה מלבד ועליה סרט שמחובר עם בראד פרחוני. חמוד, לא?
מזה 7 חודשים אני מבלה עם משפחתי המצומצמת 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע, בתוך קופסא של 30 מ"ר. למזלי יש לנו חצר ע-נ-ק-י-ת שמתחלפת כמעט כל יום - הלא היא יבשת צפון אמריקה. לפעמים זה מאתגר אבל לרוב זה הכי טוב שאפשר לבקש. בחודשים האחרונים עברנו יחד חוויה מדהימה שתלווה אותנו עוד הרבה הרבה זמן.
שמי דפי וזהו הבלוג השלישי שלי בשנתיים האחרונות והבלוג הראשון בעברית ובנושא יצירה. נשמע כמו משפט פתיחה במפגש בלוגרים אנונימים(-:
קצת על עצמי - עד יולי 2008 גרנו (זה כולל את בעלי היקר ושני ילדינו המתוקים) בברזיל במשך 5 שנים ומאז שעזבנו אנחנו מטיילים בקרוואן ברחבי ארה"ב. בברזיל היה לי המון המון זמן פנוי והתעסקתי הרבה ביצירה בפימו, חרוזים ונייר. ככל שחלף הזמן צברתי עוד ועוד חומרים וציודים עד שיום אחד הכל נארז במכולה ונשלח ארצה. במהלך הטיול הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו עם הידיים והתחלתי להצטייד מחדש, כמובן במגבלות גודל "הבית" והתקציב. כשיש לנו יום קצר ואנחנו מגיעים לחניית לילה מוקדמת אני אוהבת לשבת בחוץ מול הנוף (פעם הר, פעם אגם, פעם מדבר) ולספוג מוזות מקומיות ליצירה. זה נותן הרגשה נהדרת!
אנחנו
וביתנו