שמיכה ליום חורף קר

מחר לפני שנה בדיוק עלינו על מטוס וחזרנו ארצה אחרי 5 וקצת שנות העדרות. לפני זמן לא רב מצאתי סופסוף באחד מעשרות הארגזים שעוד לא נפרקו חפץ יקר לליבי וגם שימושי לימות החורף. במסגרת ארועי הפרידה שלנו בברזיל, חגגתי עם בנות מועדון הסריגה. את ה-knitting club הקמתי כשנה לפני שעזבנו והיו חברות בו נשים מכל העולם שהיו באותה סיטואציה כמוני - בן הזוג עסוק בעבודה, הילדים בביה"ס והבית מטופל על בסיס יומי ע"י עוזרת נאמנה. הדאגה היחידה שלנו היתה איפה נפגש מחר לצהריים. המועדון היה נפגש אחת לשבוע, כל פעם אצל מישהי אחרת בבית ומידי פעם היינו חוגגות גם ארועים אחרים כמו ימי הולדת וכו'. לכבוד העזיבה שלי התכנסנו במסעדה לארוחת צהריים וקיבלתי כל מיני מתנות. הנה אני פותחת אחת מהן...

אני בהלם. תראו מה שהן הכינו בשבילי! שמיכת צמר סרוגה
כל אחת מהבנות הנפלאות האלה סרגה ריבועים קטנים בצבע מסויים, שלאחר מכן חוברו לשמיכה אחת גדולה. האותיות מציינות את האות הראשונה בשם של כל אחת מחברות המועדון
יחד עם השמיכה הגיעה גם חוברת הסברים קטנה
עם הוראות כביסה ושימוש
ומקרא שמסביר מי סרגה כל ריבוע כדי שאדע למי לפנות במקרה של פגם(:
והנה הן, נבחרת הבנות (מימין למטה ולשמאל) מברזיל, ארגנטינה, ארגנטינה, ישראל, דנמרק, גרמניה, רומניה, ארה"ב וארה"ב
מלבד זאת שהשמיכה מקסימה והוכנה באהבה, אני חושבת שהיא מאוד מייצגת את המועדון. חיבור הריבועים השונים, התרבויות השונות, זה לצד זה באופן כל כך הרמוני אפיין מאוד את המועדון ואת החיים שלי בכלל באותה תקופה. תרומה קטנה של כל אחת שמתחברת למוצר סופי שלם וגדול מסכום חלקיו והעוצמות שיכולות לנבוע כתוצאה משיתוף פעולה פורה. גאוותי היא שמאז שעזבתי, המועדון עדיין ממשיך בפעילותו. saudades.

*תשובות לפוסט היומן הנודד: תודה על כל התגובות של כולכן! היומן נשאר אצל כל אחת זמן סביר (משהו כמו חודש).